מועצה איזורית חורה נ' תגי בע"מ

החלטה

1.בבית משפט השלום בבאר שבע תלויה ועומדת תביעה כספית שהגישה המשיבה (התובעת) נגד המבקשת – המועצה המקומית חורה (הנתבעת).

ביום 30.10.12 הורה ביהמ"ש קמא (בהעדר הצדדים) על הקדמת ישיבת ההוכחות בתובענה ליום 24.2.13.

ביום 20.2.13 פנה ב"כ הנתבעת בבקשה לביהמ"ש קמא לדחות את מועד הדיון – הואיל והוא לא נתן לבו קודם לכך כי יום 24.2.13 חל ביום י"ד באדר – הלוא הוא חג הפורים.

ב"כ הנתבעת הוסיף וציין כי הוא אדם דתי, רב בבית הכנסת של קהילתו, אינו עובד ביום הפורים וכך גם עורכי הדין שבמשרדו.

ב"כ התובעת הסכים בתגובתו שבכתב לבקשת הדחייה, והוסיף וציין כי גם הוא "...הופתע לא מכבר לגלות כי בתיק דנן נקבעה ישיבה ביום חג פורים יום בו ילדי ב"כ התובעת מצויים בחופשה ואף הוא עצמו נוהג להימצא בחופשה ולחגוג את החג עם משפחתו".

בימ"ש השלום דחה בו ביום (20.2.13) את בקשת דחיית המועד, מאחר והמועד הנ"ל נקבע בהחלטה שניתנה עוד באוקטובר 2012.

ב"כ הנתבעת שב בבקשה נוספת לביהמ"ש קמא לעיון מחדש בהחלטתו, בקשה שנתמכה בהסכמת ב"כ התובעת.

ביום 21.2.13 החליט ביהמ"ש קמא (כב' השופטת מ. וולפסון) כדלהלן:

"בקשה זו הושלמה על ידי בקשה בעל פה באולם היום, תוך מתן הסבר על ידי ב"כ הנתבעת, כי אם ההחלטה (שלא ניתן לדחות מועד הדיון – י.א.) לא תשונה: "הם לא יבואו". לא מצאתי מקום לשנות את ההחלטה מהטעמים שניתנו בה".

וכך, בדיון ביום הפורים, 24.2.13, התייצב ב"כ התובעת בלבד, וזאת לאחר שבבוקר אותו היום הגיש ב"כ הנתבעת בקשה נוספת לביהמ"ש ובה ביקש והודיע כדלהלן:

"בהמשך לבקשות שהוגשו ולאור החלטת ביהמ"ש הנכבד לקיים את הדיון, הח"מ מודיע בזאת כי אינו מרגיש בטוב ואין לו את היכולת הנפשית הרגשית והפיזית להופיע בדיון, למרות שחשב לעשות כן. בנסיבות אלה ולאור הסכמת ב"כ התובעת, מבוקש להורות על דחיית מועד הדיון למועד אחר".

בהחלטה שניתנה בישיבת 24.2.13 (במעמד ב"כ התובעת בלבד) סקר בימ"ש השלום את התפתחות הדברים הנ"ל, אימץ את עמדת ב"כ התובעת כי "על פי בחינתו את המחלוקת, המחלוקת היא משפטית ולא עובדתית", והורה כי "בהעדר התייצבות ב"כ הנתבעת ועדיה ייראו התצהירים והראיות של שני הצדדים כמוגשים – ולפיכך אני מורה לצדדים לסכם בכתב".

2.בפני בקשת ב"כ הנתבעת לרשות לערער על החלטה זו.

לטענתו, כשהתקבלה במשרדו החלטת בימ"ש קמא באוקטובר 2012 בה נקבע מועד ההוכחות ל- 24.2.13 - הוא לא נתן לבו לכך כי באותו היום יחול י"ד באדר – הלוא הוא יום הפורים, וכי שם לבו לכך רק סמוך ליום הדיון – עת הגיש בקשת דחיית המועד (ביום 20.2.13).

והראיה, גם ב"כ התובעת בתגובתו לבקשת הדחייה הודיע כי הופתע כשגילה בשלב מאוחר שיום 24.2.12 חל ב-י"ד באדר.

עוד טוען ב"כ הנתבעת כי משמעות ההחלטה נשוא בקשה זו – כמוה כשלילת זכות הנתבעת לחקור נגדית את מצהירי התובעת – ובכך נמנעת ממנה זכות היסוד של הליך הבירור המשפטי.

לאחר עיון בבקשה ובתגובת המשיבה על נספחיהן – החלטתי לדון בבקשה כבערעור – כאילו ניתנה הרשות לכך.

3.ערכאת הערעור תמעט מלהתערב בהחלטות דיוניות מובהקות של הערכאה המבררת והדברים מתבקשים במיוחד שעה שמדובר בהחלטות שעניינן קביעת מועדי דיון.

עם זאת – בנסיבות החריגות של ההחלטה נשוא בקשה זו מצאתי כי מן הצדק לקבל את הערעור.